על הכרוב, כרובים ותינוק

                             סיפורי כרוב

כשהורי סיפרו לי שתוך זמן קצר תצטרף אלי אחות קטנה, דרשתי הסבר:

" מהיכן ובאיזה כרוב הם מצאו אותה."

אמא חייכה והראתה על בטנה העגולה ככדור, ובהיותה מדענית נתנה לי נאום חסר הגיון, אז כמובן שרצתי לסבתי וביקשתי ממנה הסבר.

" ילדתי זה ממש פשוט, אמא שלך הלכה לשדה כרוב, בחרה את היפה ביותר ובלעה אותו ועוד מעט תצא ממנו אחותך" 

" אבל, סבתא – הקשתי בחוסר הבנה :" אמרת שמצאו אותי בתוך כרוב, ולא שאמא בלעה אותו קודם ואז הקיאה אותי החוצה"

אתם מבינים שהנושא היה מטריד ומפחיד לילדה בת שנתיים, שהולעטה בהמון סיפורי סבתא מרגע שהיתי פותחת את העניים בבוקר.

אכן אותך מצאו בתוך כרוב גדול ויפה ואביך הביא אותך אלי" – הסבירה סבתי בסבלנות,

 כשהיא מושיבה אותי על הדלפק לידה וחותכת כרוב למרק.

בתנועות סכין מדויקות היא חתכה את כל העלים הרכים, והושיטה לי קלח מכובד לכרסום.

 מי שלא אכל את המעדן הזה, אינו מכיר את טעמו של גן העדן. 

אינני זוכרת אם המשכתי לחקור אבל הנושא חדל להעסיק אותי, וכל מרצי עבר להתעסקות בצעצוע החדש שיצא מהכרוב – אחותי הקטנה.

חלפו שנתיים ולמדתי לקרוא, עכשיו כבר לא נזקקתי לכל כך הרבה סיפורי סבתא, מצאתי את הקסם של אגדות ה.כ. אנדרסן וכמובן שלא פסחתי על "מסע הפלאים של נילס הולגרסון" מאת הסופרת השבדית סלמה לגרלף.

הופתעתי שאת הילדים הדנים והשבדים מביאות החסידות, וכמו בכל פעם שנבוכותי רצתי לסבתי לבקש הסבר.

"סבתא, זה נראה לי מסוכן ממש שהחסידה תחזיק את הילד במקור שלה, הוא עלול ליפול על הראש ולהפך לנכה לשארית חייו" 

ממש ריחמתי על התינוקות והוריהם ורציתי את הבטחתה של סבתי שהילדים מוגנים.

סבתי צחקה וענתה:" אל תדאגי להם, כשתגדלי תביני ובנתיים בואי שבי לידי אני מכינה בורשט, ונשאר קלח כרוב בשבילך."

 נענתי להצעתה, אך המשכתי לדאוג לאותם ילדים ושמחתי שאותי מצאו בכרוב.

סבי ששמע את השיחה החליט שאני מספיק בוגרת ( חמש) ללמוד איתו "פרשת השבוע", וכך התוודעתי לכרובים במשכן.

התמלאתי בגאווה על מוצאי הנעלה, הלא אם האל בכבודו ובעצמו ציווה על עשיית הכרובים

משמע שלכרוב יש כוחות מגיים. ומאותו היום הצטרפתי להערצה של סבתי לירק המופלא הזה, היו לה אין ספור מתכונים ותבשילים.

 מלוחים, חמוצים ומתוקים ולכולם היה טעם של גן העדן. חלפו עברו מאז כמה שנים ולמדתי שהחסידות לא מעיפות תינוקות לבתים, וגם לא מוצאים אותם בכרוב. תאמינו לי למדתי לגדל כרוב בעציץ ביתי , ולא היו בו תינוקות משום מין. אך הירק הזה מככב במטבחי עד היום מבושל או טרי, ממולא או כבוש. ובאם עוררתי את תיאבונכם אז הנה כמה מתכונים:

מצרכים:

ראש כרוב לבן

2 גזרים

כוס חמוציות טריות או קפואות

מיץ מ2 לימונים

כף מלח בישול 

• הכנה

 קוצצים את הכרוב לרצועות דקות, מגרדים את הגזרים על פומפיה גסה שמים בקערה, מוסיפים מלח, חמוציות , מיץ לימון מערבבים היטב מקררים כשעה.

                                                ועוד מתכון

                                               כרוב כבוש

המצרכים:

 כרוב שלם

 מלח בישול 

חמוציות, 

גזר, דובדבנים (לפי הטעם אני אוהבת)

 ציפורן (אוהבת את הריח) 

טמין  פלפל חריף (ליוצאי הונגריה ושאר אוהבי כויות על הלשון)

 כלי זכוכית משקולת

 הכנה:

 חוצים את הכרוב לשניים, חותכים את הקלח החוצה (טעים לכרסום), קוצצים את הכרוב לרצועות דקות. שוטחים שכבה נדיבה בכלי מוסיפים שכבת מלח ולשים אותו לתוך הכרוב, ממשכים עם שכבה הבאה עד שכל הכרוב מכוסה במלח. מוסיפים גזר/חמוציות/ דובדבנים (ממש לא חובה) מוסיפים ציפורן/טמין ( רק אם אוהבים) מהדקים היטב, שמים משקולת ללחץ ומכסים. משאירים ליומיים שלושה, אך לא בשונה מהכנת מחמצת ללחם גם כאן יש עבודה, פעם ביום לפחות תוקעים מקל במבוק או כף עת הפוכה עד לתחתית הכלי לשחרור בגזים שמצטברים בתהליך הכבישה. כשהכרוב מוכן, מעבירים לצנצנת זכוכית ומאחסנים במקרר.