חשבון בימי קורונה


מהיום שהתחלתי לדבר, דרשתי לקבל הסבר מנומק לכל משפט ובקשה. במבט לאחור או יותר נכון במציאות הבוגרת אני מבינה עד כמה הייתי יצור מתיש עבור סבי וסבתי, על דברים פשוטים כמו "שבי לאכול או הגיע זמן לישון"  רציתי הסבר, למה ומדוע? ואם התשובה לא נראתה הגיונית למוחה של ילדה בת ארבע - חמש, סרבתי בתוקף.

כנראה שהתכונה המעצבנת השתרשה עמוק באופיי וכך כשהגעתי ללמוד חשבון, סרבתי לקבל אקסיומות כאמת אבסולוטית,  ואם הצלחתי להתגבר על חיבור וחיסור של מספרים פשוטים, הרי בהבנת נעלמים וx- למיניהם הייתה טמונה בעיה קשה.

מי אמר ש איקס ו-וואי, זה מה שהתרגיל דורש, ושלא לדבר על פאי, איזה מין מספר מגוחך תמלאו אותו בתפוחים ולא תצטרכו לשבור את הראש.

"זה באמת מספר" – אמי ניסתה לשכנעני, בכל זאת היא הייתה אסטרופיזיקאית מדופלמת, רק שהמוח שלי סירב להאמין ל"אמת" שלה , ומיד גייס טיעון נגד. בארץ הולדתי (בריה"מ) היה עיתון " פראוודה"  (אמת ברוסית) , וכמו ששמעתי את חבריהם של הורי מעידים, מילת אמת לא נכתבה בו. אז במה שונה האמת האקסיומטית של מתמטיקה?

כמובן שההתנגדות ל"כך גזר, ואל לנו לערער על כך"  לא הייתה שמורה רק לחשבון, אבל על כך בפעם אחרת.

עד שיום אחד פגשתי מורה לחשבון ללא תארים מרשימים, אבל הבין עם מי יש לו עסק. החליט לוותר על ה-X , ושאל אם אהיה מעוניינת לעזור בחישוב של כמות הקש שהפרות צריכות לקבל על מנת לתת כמות חלב שתספיק לממן כרטיס טיסה לדיסנילנד.

לא יאומן כי יסופר, הצלחתי. מאותו יום למדתי שלכל דלת יש מפתח, ולכל בעיה יש פתרון, רק   צריך למצוא את האדם הנכון.

תארו לעצמכם שבוקר בהיר אחד התעוררתי למציאות בה ראש ממשלה דורש ממני להיכנס לבידוד קורונה, ואחריו כל מיני פקידים ושרים שמנסים להפחיד וכמובן עדת העיתונאים שטורחת כל חצי שעה עגולה לדווח על עוד נדבקים. סופרים את הגופות ומברברים על הא ועל דא, ושוב ראש ממשלה עולה לשידור וארשת אבלות על פניו, נואם לאומה הזהרות והגבלות, והבת שלי דורשת ממני להיכנס להסגר, כאילו שלימודי חשבונאות הכשירו אותה לרפואה.

ואז, כמו שקורה באגדות או רק לי. הכנתי לי כוס קפה והתחברתי לצ'אט של המרצה שלי באוניברסיטה , ( הלא סגרו את שעריהן ללימוד פרונטלי) והקשבתי לשיעור פיזיולוגיה עם עוד X תלמידים, ובתום שיעור מרתק הוא נתן גם הסבר קצר ומלא חוש הומור על ה-19COVID,ומה ואיך ומדוע.....

נרגעתי והאמנתי לדבריו של  של דוקטור לביולוגיה, אורי פלביץ'.

ואז נכנסתי לבידוד.

חבל שתפספסו את הפוסט הבא שיפורסם, לחצו פה על הלינק והרשמו לניוזלטר, בכדי שנפגש בסיפור הבא

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.