פרשת בא

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו.."

 פרשתנו זו באה ללמדנו שני דברים. 

ראשית אם מדובר בשליט מלא אגו עד אובדן הלב, כפי שמתואר פרעה, הרי שאל לנו לצפות שהוא יצא לקראתנו, ועל כן אם ברצוננו לשנות את המציאות שהאגואיסט כפה עלינו, אנחנו אלו שצריכים לבוא אליו ולעשות זאת לאו דווקא במילים רכות של חנופה וכבוד, אלא באותות ומופתים . לגרום לו להבין שאיננו מתמודד מול חלש ומתרפס אלא מול אנשים זקופי קומה, שלא חוששים על מעמדם או על חייהם וזאת על מנת שתתקיים האפשרות של: 

"תספר באזני בנך ובן בנך"

•    עלינו לעמוד זקוף, כפי שעמדו  בגטו וורשה, למשל.

 שנית וחשוב לא פחות מהמלחמה ברוע , זו התקווה לעתיד טוב ובהיר. 

כך בהמשך הפרשה פונה האל למשה וכך אומר: 

• "ויאמר אלוהים למשה ואהרון בארץ מצרים. החודש הזה לכם ראש חודשים"

  מדוע התעקש לספר להם דווקא במצרים ולא כאשר יצאו מהעבדות הקשה

 , א ללמדינו שהדבר שמחזיק את האדם בחיים ונותן לו כח לעבור את הנורא מכל, כפי שקרה במחנות המוות של הנאצים – זו התקווה לעתיד, ליום שבו יוכל להיות חופשי ולחגוג. כמו שהעיד ויקטור פרנקל  ניצול גטו אושוויץ: 

כל יום במחנה היה יוצא לטיול רגלי קצר ומדבר לקהל דמיוני וידע או קיווה שיצא חי מהתופת כדי לספר לבניו או בני בניו, שהגאולה קרובה לבוא.

 שני המסרים של הפרשה תקפים גם היום.