בתקופת חז"ל סברו רבנן שמוח של אישה קטן יותר ממוח של גבר, ואינה מסוגלת לתפוס דברים ברומו של עולם, על כן קבעו:
"כל המלמד בתו תורה כאילו לימדה תפלות".
ומה הקשר של תפל לעניינינו תשאלו, הלא זה פשוט.
כפי שהאוכל שמבושל ללא מלח ותבלינים תפל, חסר טעם, בלתי אכיל, כך האיש שמשקיע מזמנו ומרצו בללמד את בתו, מבזבז אנרגיה לריק.
הרי "נשים דעתן קלה"- כדברי אותם חז"ל, ועל כן ממילא לא תבין כלום.
סבי, הרב יצחק ז"ל היה נשוי לאישה חכמה ודעתנית ואף החליט ללמדיני תורה.
ובכל זאת כשהרבי מלובביץ' אמר לו: "לו הדור היה זכאי, אשתך אדל הייתה המשיח"
סבי חזר מזועזע וסיפר לי "אוי ווי, הדור היה מקבל משיח, אבל אני הייתי נאלץ לחיות בחטא"
לשאלתי מדוע ענה ברצינות: "כי אז אדל הייתה גבר, והייתי מתחתן עם איש."
משום מה לא עלה בדעתו שאישה יכולה להיות המשיח,
אבל ניחא, הוא נולד בסוף המאה ה19.
חשבתי שהעולם צועד קדימה, ומה רבה הייתה הפתעתי היום, כשפגשתי גבר כבן 40, מאמן כושר, ולטענתו ממש אוהב ואהב ביולוגיה וכימיה, ובבטחון רב אמר:
"לאחר הרבה שנות מחקר אני יודע בוודאות, כי מוחה של אישה קטן יותר, ועל כן האישה החכמה ביותר עדיין תיהיה פחותה ביכולת ההבנה מגבר ממוצע."
ועכשיו אני תוהה האם יתכן שכל ההשקעה בכושר, ובשרירים פגעה ביכולת החשיבה שלו.
או שמא הוא טרם הצטרף למאה ה21?