לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית - או שאולי אפשר אחרת?

לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית, אז אולי לא מחר אלא בעוד 52 שבתות, אך בהחלט נחזור לפרשת בראשית.

ונוכל לעשות את כל אותן השטויות בדיוק באותו הסדר, קודם נגרום למבול, נשתכר מהחופש, נסורס כמו נח, נבנה מגדל בבל לתפארת המדינה, ובעפעוף העין, נתפלג ונהרוס עד היסוד....

ובלא אזהרה אני חוזרת אל שנות ילדותי, בחצר ביתו של ולדימיר אגפאץ', שלטענת סבי, פעם היה הבעלים של מספר רחובות ועבדים בעיר, אך מאידך היה חכם מספיק, לוותר כמעט על כל רכושו, למען הצלת חייו, ורק את הבית עם החצר הענקית, חילק ומכר את החצי לסבי, ובכך הוכיח לראשי המפלגה הקומוניסטית, שאין זה ארמונו של היחיד אלא 4 משפחות מתגוררות בו.

איש קסום היה ולדימיר, או כפי שסבי הגדירו, אחד מהל"ו צדיקים שבזכותם העולם קיים, שמר בחירוף נפש על קיום המניין בביתו של סבי, היה מזמין את קציני המשטרה לבקבוק וודקה עם מטעמים שכלתו הכינה, ואז כשלבם מרוכך באתנול, ואיזו מתנה קטנה של דמי כיס, מלווה אותם כלאחר כבוד אל מעבר לגדר.

בשבת בראשית לפני עלייתם של סבי וסבתי לארץ ישראל הגיעו רבים יותר מהרגיל, כי מי יודע האם יזכו להתראות שוב. וככל שבאו יותר כן ההמולה והשירה גברו עד שנשמעו היטב גם בביתו של השכן, עד שלפתע נשמעה שירה אדירה מהחצר:

" קום התנערה עם חלכה

  עם עבדים ומזי רעב

  אש הנקמות הלב לחכה

לקראת אויב הכון לקרב

עולם ישן עדי היסוד נחרימה

מגב כפוף נפרוק העל

את עולמנו אז נקימה

לא כלום אתמול

מחר – הכל

זה יהיה אחרון במלחמת עולם

עם אינטרנציונל יעור,ישגב אדם...

עולם ישן עד היסוד נחריבה"
(השיר בתרגום של שלונסקי)

המילים היו כל כך זרות, ורציתי להבין למה הכוונה, סבא וסבתא היו עסוקים בשבת בראשית והאורחים שלהם, אז רצתי לולדימיר, שהיה מלומד וידע המון סיפורים, כמעט כמו סבתא, וביקשתי הסבר.

ולדימיר בדיוק ליווה 2 קציני משטרה החוצה, דוחף להם דבר מה לכיסים, ונפנה אלי בחיוך.

"נפטרנו מהם, אפשר ליהנות, מרוסיה הכינה עוגת גבינה נהדרת, רוצה פרוסה?"

בטח שרציתי, וכך יכולתי גם לבקש הסבר לכל המילים המוזרות שהם שרו, אז הלכתי אחריו.

בפה מלא עוגה שאלתי:" מה זה אינטר... משהו, ולמה צריך בשבילו להרוס עולם עד היסוד?"

ולדימיר חייך, והחל בסיפור:" אינטרנציונל, זה כמו הדור הזה אחרי המבול, רוצים לבנות מגדל אחד משותף לכולם ובדרך דורכים על המון אנשים, וכך לבסוף הורסים את העולם עד היסוד, וכל זאת בשביל לבנות עליו,  כלום, אבל אל תדאגי האל הטוב, ישטוף את הכל ונתחיל מבראשית"

" לא מבינה , מדוע אינך מאמין שאפשר לבנות מגדל בלי לדרוך על אף אחד? והלא כשהורסים בית ישן אפשר לבנות במקום אחד טוב יותר?"

ולדימיר הביט במרוסיה ואז עלי, פיטם את מקטרתו והחל לספר: "תלוי מה הורסים ומה רוצים לבנות, את יודעת אצלכם, היהודים אומרים, מעלים בקודש ולא מורידים, את מכירה את האגם המלאכותי בקצה הרחוב, זה שאי אפשר לשחות בו, כי יש שם איזה כח נסתר אל האבדון, ואפילו דגים אין בו, אז לא תמיד היה שם אגם, בעבר עמדה במקום כנסיה יפה, סבי ואבי נהגו להתפלל בה, ואף אני המשכתי בדרכם עד שבאו אנשי המהפכה ואסרו על הפולחן, ועל מנת להבטיח שאכן לא יתקיימו הטקסים, החליטו להרוס את הכנסיה ולבנות במקומה מגדל מגורים, אלא מה, תוכניותיהם נפלו בבור המציאות, היסודות קרסו פעם אחר פעם, ועכשיו במקום הכנסיה פעור בור מים."

ישבתי בשקט פוחדת לזוז בזמן שמרוסיה נגבה דמעה, הצטלבה ומלמלה תפילה חרישית שלא הבנתי, רציתי לחזור מהר לבית סבי, אבל לא ידעתי איך לצאת מבלי לפגוע.

ולדימיר נד בראשו, שאף עשן מלוא ריאותיו ושב לחייך :"רוצי הביתה, אצלכם חגיגה, שבת בראשית"

יצאתי מביתו של ולדימיר אל שבת בראשית, אך זכרתי שאחריה באה שבת נח, ושוב יבוא המבול......

אבל האם זה חייב להיות תמיד כך, האם אין אפשרות במקום להיכנס אל תיבת נח, ולחכות עד יעבור הזעם, ואז להשתכר עד אבדן החושים ולקלל את המציאות?

ומה יקרה אם לא אכנס לתיבה הפעם, אלא אשוט על גלים סוערים אל האופק, מבלי להרוס את העולם הישן אלא אברא עולם שונה?

"אברא כדברא"

בוקר טוב לעולם שלי.

אהבתם את הסיפור ?בשביל שנוכל להיפגש בסיפור הבא ,תלחצו על הלינק תקבלו את הסיפור שאני רוקחת עבורכם בe-mail