מלכודת המרשתת והשנה הסינית
אינני יודעת אם בשל אפקט הקורונה והסגר או מאיזו סיבה טמירה ונשגבת נלכדתי במרחבי המרשתת, מחפשת את דרכי אל חוף מבטחים.
זכרונות מעורפלים מעבר הלא רחוק בו היינו קוראים ספרים, ניפגשים עם חברים, נראים ורואים עולם מלא פרצופים שונים.
אך כל זה נגדע באחת.
השנה הסינית - שנת הקורונה
וכמו שבאסטרולוגיה סינית יש שנת קוף, ושנת דרקון ואפילו ארנב וחזיר ותאו, כך הגיחה לעולמינו גם שנת קורונה , ושיבשה סדרי עולם.
כולם התכנסו בדלת אמותיהם והביטו זה בזו דרך העדשה של מצלמת הרשת.
הזום חדר בעוצמה אל חיינו וכולנו נקשרנו אליו בחבלי הכבלים האופטיים.
יותר לא היה צורך לקבל עצות מהסבתא כי ברב המקרים היא ממילא לא ידעה איך להתחבר אל הרשת , ולפגוש אותה פנים אל פנים נמנענו מי מפחד החוק ומי מחשש שתדבק ותמות. וכך יותר ילדים וילדות בכל גילאי ההתבגרות הלכו לאיבוד ביער המרשתת , שפרשה את זרועותיה לכל עבר ולכדה את רגשותיהם במסך 15 אינטש. ויום אחד התעוררנו לבוקר שהסגרים הסתיימו, והמגבלות כמעט הוסרו, אמנם הקורונה עדיין כאן, אך האוכלוסיה הבוגרת התחסנה ונראה שהכל תחת שליטה.
החיים חזרו למסלולם, האמנם?
כמו שהמכשפה של רפונזל מסרבת לשחרר, כך גם הרשת שנפרשה לרגלינו, ופתחה בפנינו אופקים בלתי מוגבלים. המרשתת המדהימה פותרת בעיות כהרף עין, משאירה לנו עודף זמן לסיורים במרחביה.
האינטרנט - האורקל היודע כל ואין קול
פעם, בעבר הרחוק האדם נדרש לבזבז 7 שנות חיים על לימודי רפואה, היום ילד בן 7 ניגש אל המקלדת והמכשפה תוך דקות נותנת לו אבחון מדוייק ואף הצעות לטיפול.
וכך בני בן השבע בא אלי בריצה ודרישה לרוץ מהר לבית חולים כי יש לו דלקת חריפה בשחלות, מזל שבחדר המיון התעלמו מבקשתו לראות גניקולוג, והכירורג שהגיע העלה אותו דחוף לניתוח אפנדיצט.
ולפני יומיים אחותי קיללה את האורטופד "המטומטם" , שסירב לבקשתה ההגיונית להוציא את אוסף הקריסטלים שחוסמים את מעבר החמצן בעמוד שדרתה ולא נותנים לה לנשום.
אולי באמת יש לה מחצבים יקרי ערך בעמוד השדרה, ואולי היא טעתה בהקלדה אינני יודעת.
אולי נרדמתי לדקה או שניים כמו בשיר של מאיר אריאל :" נשל הנחש " ועכשיו נשארתי מאחור? והאם כדאי לנסות לרוץ אחרי העגלה ולנסות לתפוס טרמפ? וכך להצטרף אל העדר החוגג ברשת? ואיך מבצעים את הקפיצה אל המרשתת?
אני מנסה למצוא שביל נכון דרך אחד הסיפורים של ילדותי אך אינני מצליחה להחליט איזו הנכונה.
השליט תרנגול ההודו
רבי נחמן מברסלב הציע את דרך הטיפול בבנו של המלך, יורש עצר יחיד בממלכה חשובה, שבוקר אחד התעורר והודיע שהוא בכלל תרנגול הודו. התפשט נכנס מתחת לשולחן, החל לקרקר ודרש לאכול רק גרעינים וזרעונים. הזעיקו טובי הרופאים לממלכה, פסיכיאטרים בעלי שם, אך הכל ללא הועיל.
יום אחד נכנס זקן תמהוני אל הארמון וביקש לנסות את שיטתו. מאחר ולאף אחד לא היה מושג מה לעשות, הסכימו. הזקן פשט את בגדיו ונכנס מתחת לשולחן. ראה אותו נסיך והזדעק :" מי אתה" " אני, - ענה הזקן :" תרנגול הודו, ומי אתה?" " תרנגול הודו - ענה הנסיך :" בוא ניהיה חברים?"
וכך עבר עליהם שבוע, שבו הזקן הציע לנסיך ללבוש בגדים, כי הלא שום בגד לא יכול להפריע להם להיות תרנגולי הודו, חשבו וכך עשו, ולאחר עוד שבוע הציע שיאכלו ממטעמי המטבח המלכותי, הלא הם תרנגולי הודו של הארמון ולא סתם פושטיים מהרחוב. אמרו עשו. וכעבור עוד שבוע הציע הזקן שיקחו את שרביט השלטון לידם, כי הלא כך יוכלו להחליט מה עושים, ואף אחד בממלכה לא צריך לשמוע את סודם, ולדעת שתרנגולי הודו שולטים בממלכה וכך הנסיך ירש את הכתר.
השליט המשוגע
הדרך נראית לי קצת ארוכה ומייגעת אולי אבחר בדרך של מלך קציה? הלא זו הדרך שהיתווה האורקל או לפחות כך סיפר. "היו היה מלך אהוב ונאמן בארץ קציה, וכמו שהקפיד לשפוט בחסד ובצדק את בני עמו כך גם הקפיד לשלוח את שרו הנאמן אל האורקל לקבל הנחיות לשנה הקרובה, למען ירצה גם את האלים.
בשנה ההיא הבשורה של האורקל הייתה קשה, הוא ניבא שכל החיטה בממלכה תיהיה נגועה בחיידק השגעון, וכל מי שיאכל ממנה יהפוך למשוגע. חזר השר אל המלך וסיפר את דבר הנבואה, אך הוסיף עצה משל עצמו :" באסמי התבואה של הארמון, יש מספיק תבואה עבור המלך ועבורו, ואם הם לא יתחלקו עם בני ביתם יוכלו שניהם להינצל מהשגעון" שקל המלך את דבריו וענה: "עצתך היא שטות גמורה, הלא אם רק שנינו נישאר שפויים, ניהיה כמשוגעים בעיני העם, והם ימרדו בי, וכך תאבד הממלכה. עדיף שגם אני ואתה נאכל מהחיטה הנגועה, רק נצרוב סימן במצחנו, וכך כשנביט בראי נדע שמשהו לא תקין, ולא נקבל החלטות עד יעבור הזעם" והלא המלך הוא הפוסק העליון, נגזר גורלם , ובין העם לשליטו נעלמה הממלכה."
ועתה ידידי הקוראים עיזרו לי להחליט הלקפוץ כמו כולם אל הרשת או להשארת תמהונית מבחוץ
אהבתם את הסיפור ?בשביל שנוכל להיפגש בסיפור הבא ,תלחצו על הלינק תקבלו את הסיפור שאני רוקחת עבורכם בe-mail
